שלום, מי שלא מכיר אותי עדיין אז זה הזמן ללחוץ כאן קצת עלי קראתם כבר?
יופי, אז נתחיל!
שבוע לפניי הטיסה מהארץ הבית שלנו נראה רגיל, הוא בכלל לא נראה כאילו עוד שבוע הוא יהיה ריק, חוץ מהחתול שלנו שעדיין לא מצאנו מישהו שישמור עליו וגם לא מכרנו עדיין את הרכב והוויזות שלנו שהיו צריכים להגיע בדואר עדיין לא הגיעו והם אומרים שמישהו לקח את הוויזות מהדואר וזה לא אנחנו.
אם אתם חושבים שזה המצב הכי גרוע שיכול להיות שבוע לפני טיסה לשנה אתם טועים.
שישה ימים לפניי הטיסה קמתי בבוקר עם חום והסענו את נורי למפגש.
לפחות מישהו רצה את המכונית וקבענו יום אחרי.
(נורי לא לומד בבית- ספר הוא בחינוך-ביתי ובשביל שהוא לא יהיה לבד ויהיו לו חברים עושים מפגשים ומעבירים סדנאות וחוגים.)
אז נסענו 5 דקות בערך ופתאום…
ובום!!
המכונית שלנו זזה לצד הכביש ברעש חזק, עצרנו ויצאנו מהמכונית, גם האיש שהתנגש בנו עצר בצד הכביש ליידנו והתקרב אלנו.
האיש התנצל והתנצל ובסוף אבא שלי והאיש צילמו את מספרי המכוניות אחד של השני וכתבו מספרי טלפונים ובסוף האיש הלך.
נשארנו שם עם המכונית השבורה יום לפני שרצינו למכור אותה.
בסוף נסענו למפגש של נורי הורדנו אותו שם ונסענו למוסך לתקן את המכונית.
מתי שאמרנו לאיש שרצה לקנות את הרכב שהוא עבר תאונה הוא ישר התחרט.
בסוף הבנו שלא נספיק למכור את הרכב לפניי הטיסה ושפשוט ניתן אותו בחינם.
חוץ-מזה לא נוכל לטוס בכלל לשנה כי גנבו את הוויזות לשנה שלנו בדאר.
אחרי שלושה ימים הכל הסתדר: המכונית תוקנה ונמכרה לדודים שלי, הוויזות שלנו איכשהו הגיעו אל הבניין של סבא וסבתא שלי(ההורים של רותי.)
שבדיוק היו בחו"ל.
נ"ב
בסוף מצאנו מישהו שישמור על החתול
המטייל בעולם 